יומן מסע משפחתי- חלק שלישי: אורגון הנפלאה

הפוסט הקודם

 

יום ד 27.07.16

בוקר אחרון בקליפורניה לחודש זה. מתעוררים בקמפינג הנהדר. ישנו כל כך טוב לאחר היום המתיש שעבר עלינו אתמול. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר טעימה, יוצאים להליכה קצרה סביב חניון הלילה (סיבוב קצר שכזה מתמתח לשעתיים) ונפרדים לשלום מחלקת האוהלים הפנטסטית שלנו ומהחברים. היה כל כך כיף להתחיל איתם את הטיול שלנו.

מפה לשם כבר צהריים ואנחנו יוצאים משמורת הטבע ורוצים להספיק לראות את החופים היפים של דרום מדינת אורגון. כביש 101 אשר עובר לאורך החוף חוצה את הגבול מקליפורניה לאורגון והנופים נהיים יפים יותר מרגע לרגע. היעד הסופי שלנו להיום היא העיר Bandon ורשימת המטלות שלנו כוללת כביסה וקניית דברים בסיסיים, אז אנחנו מקווים להספיק לספוג כמה שיותר מהחופים הנהדרים שבדרך והם באמת נהדרים.

טעימה ראשונה-

העיר הראשונה מדרום בחוף אורגון היא Brookings ומסביבה מספר State beaches מרשימים. צריך פשוט לבחור אחד או שניים ולהיכנס לראות, אי אפשר לפספס בבחירה- הכל יפה. החופים הם בחינם באזור ה- Day use. הכל מאוד מסודר, חנייה חונים רק איפה שמותר, זבל נכנס רק לפח האשפה והשירותים מצוחצחים. שלטי הסבר על החי תלויים בכל חוף והכל ללא תשלום. מדהים. למול החופים בולטים סלעי ענק ואיים קטנים והם כולם מוכרזים כשמורת טבע ואסור להתקרב ולטפס עליהם.

גם הנסיעה עצמה פשוט עוצרת נשימה. היערות המגיעים עד החוף, הגשרים אשר חוצים נהרות בנקודת השפך שלהם לאוקיינוס, הסלעים הבולטים מהמים. תענוג.

לאורך הכבישים בארה"ב יש אזורי עצירה, rest areas, סתם כך כדי לנוח מהנהיגה, אופציה לשירותים, אולי לאכול משהו. ככה במקרה מצאנו את עצמנו מעבירים שעה של ארוחת צהריים מאוחרת במעין פארק קטן לצד הכביש, לא בחוף ולא תיירותי, סתם נחל קטן, גשר, שולחנות פיקניק ומדשאות. הילדים כל הזמן מחפשים את הסנאים שנעלמים ומגלים ואת הציפור Tresler's Jay.

ולאחר מכן מבט על עוד חוף יפה. מתנצלת שאני לא זוכרת בדיוק את שמות החופים, אבל באמת שכולם יפים, רואים זאת מהכביש.

לבנדון הגענו בשעת ערב. העיירה ממש ממש חמודה והמלון שלנו מקסים, על שפת הצוק הצופה לאוקיינוס, אבל- איזה קור. הרוחות מהים ממש מקפיאות את העצמות, אז התעטפנו בפליזים ובמעילים, יצאנו למרכז מסחרי לעשות כביסה ולאכול משהו. הילדים ממש, אבל ממש לא התחברו לקונספט של subway…

הלכנו לישון מרוצים מריח של כביסה נקייה לאחר הקמפינג, מקלחת טובה ללא הגבלת זמן והרבה ריח של ים.

יום ה 28.07.16

התעוררנו לבוקר בהיר וקר במצוק שעל שפת האוקינוס. המלון (מוטל יותר נכון) בו ישנו ממש ממש חמוד, בעל הבית מקסים והחדרים יפים ונעימים אבל הנוף הוא המנצח, וואו. המקום נקרא Bandon beach motel ומקבלים הזמנות רק בטלפון או במייל.

לאחר ארוחת בוקר בחדר משאריות אוכל שנשארו לנו מהקמפינג (אנחנו עם צידנית גדולה וקרח) ירדנו לחוף הים שלרגלי הצוק. המקום מוכרז כשמורת טבע ואפילו ערכו שם סקר על מידת הידע שיש למבקרים בחוף בנוגע לסביבה הימית ולחשיבות השמירה עליה. על אף שהיה שפל, חידדנו חושים כיוון שבחופים הצפוניים יותר בארה"ב לחופי האוקיינוס דואגים תמיד להזכיר לא להפנות את הגב לאוקיינוס שלא יגיע פתאום גל גדול ומפתיע.

אנחנו נפרדים לשלום מהחופים המדהימים של אורגון ויוצאים מזרחה לכיוון מרכזה. היום אני מאוד מתרגשת כי היעד שלנו הוא אחד המקומות היפים ביותר שיש, הפארק הלאומי crater lake, אשר נמצא ברכס ההררי במרכז אורגון, עלינו לטפס בגובה ולכן הסקנו שנצטרך בגדים חמים אפילו יותר מאלו שנזקקנו להם באזור החוף. אנחנו דואגים תמיד להכין מזוודה אחת עם ציוד לימים הקרובים כדי למנוע פריקה והעמסה מחודשת לרכב כל פעם. הפעם ארזנו במזוודה היעודה את הציוד החם ביותר שלנו ואף החלטנו לעצור בדרך בעיר Roseburg כדי לקנות השלמת ציוד חם. מכירים את מרפי? נגיע לענייני מזג אוויר בהמשך.

התחלנו לנסוע מזרחה דרך כביש 42S. הנסיעה עוברת באזור יפה להפליא, מעין עמק בין הרים מיוערים וחוות מפוזרות בדרך. אנחנו מגיעים ל- Roseburg ומחליטים לעשות את הקניות של הדברים החסרים לנו בהיכל התהילה האמריקאי- Walmart. עבורי זו פעם ראשונה. אני מודה שהתרגשתי לפגוש את אמריקה במיטבה (באמת). אנחנו מחנים את הרכב ויוצאים ממנו לבושים בבגדי החוף שלנו (באורגון הכוונה היא למעיל או מינימום ג'קט), מרגישים שיותר חם, אבל עוד לא מבינים את הרמז…בכל זאת המזגן בחנות מסווה את האמת. אז קנינו קצת ציוד חסר ועוד ביגוד חם לילדים ומעילי גשם שלא יחסר להמשך הטיול. יוצאים מהחנות ומרגישים שחם, חם חם חם… נכנסים לרכב ונוסעים. מעט לחוצים בזמן כי בכל זאת walmart ענק וגם אכלנו בפנים צהריים ומדדנו נעליים והתחמקנו מאזור רובי הצייד ומפגן הפוחלצים (באמת). מהעיר עלינו על דרך נופית מרהיבה מספר 138 שעוברת דרך ה- state forest Umpqua. הנסיעה היא לאורך נהר יפה ובדרך אפשרויות עצירה לתצפיות על מפלים שונים. אנחנו עצרנו להליכה קצרה למפל Tokeette. המרחק קצר, פחות מקילומטר, אך כולל עלייה וירידה בלא מעט מדרגות עד שמגיעים למפל והדרך היא הלוך ושוב. בדרך למפל- הפתעה! יוני פוגש בחור אמריקאי צעיר שהיה באחת מקבוצות התגלית אותן יוני הדריך לפני כשמונה שנים. עולם קטן. ממשיכים בנסיעה. מד החום שברכב מצביע על 35 מעלות שבחוץ ואנחנו עוד עם הבגדים הארוכים מהבוקר, מבינים למה המוכרת במחלקת הילדים שבוולמארט התפלאה כשהסברנו כמה אנחנו זקוקים לעוד ג'קטים של פליזים לילדים.

 

 

ככל שהדרך מתקדמת, אנחנו עולים בגובה ומתחילים לראות אפילו פסגות מושלגות. בחוץ עדיין חם. מלבד זאת שבאזור יורדת כמות שלג עצומה עד סוף האביב, כנראה שגם גל החום הנוכחי לא נמשך זמן רב, מה שמסביר איך כל כך חם ומסביבנו שאריות שלג. פה רואים את הנוף מהתצפית שמעל לאגם Diamond:

רמת ציפיות מרקיעה שחקים לפני גולת הכותרת, ה- Crater lake. הגענו לפארק מהכניסה הצפונית בשעת ערב, כאשר עמדת הכניסה סגורה. ההוראות הן לשלם לבד בתיבה המוצבת בכניסה (פשוט סומכים על המבקרים שישאירו בתיבה את העלות המדויקת של הכניסה לפארק) אנחנו רצינו לקנות את הכרטיס המשולב השנתי לכל הפארקים הלאומיים אשר נקרא America is beautiful, אז החלטנו לגשת לעמדת הכניסה הדרומית בבוקר המחרת ולרכוש שם את הכרטיס. זו שעת ערב ועלינו לנסוע סביב המכתש דרומה על מנת להגיע לחניון הלילה בו נקים את האוהל. ערב היא לא השעה המועדפת לצילום של האגם במכתש, פחות רואים את הכחול העמוק והמפורסם של המים. אבל המראה בהחלט לא מאכזב. המפגש הראשוני עם האגם שבמכתש מפעים. מאוד מאוד מאוד יפה פה.

ואת האמת יש לומר- גם הנופים הנשקפים מהכיוונים המנוגדים למכתש אינם מביישים. לאורך הדרך עוד יש מרבצים של שלג, בניגוד גמור לחום השורר בחוץ והילדים ביקשו לעצור ולשחק מעט בשלג.

אז הקפנו את המכתש מכיוון מערב היישר לחניון הלילה ב- Mazama village, שם לא מזמינים חלקה ספציפית מראש אלא רק מבקשים באיזה סוג חלקה מעוניינים (אוהל, קראוון וכו), התמקמנו אולי בחלקה האחרונה שעוד היתה פנויה, שכנים של משפחה מפורטלנד שבאו מלאי ציוד לשלושה ימים בפארק. מהר מאוד כובדנו בבירה קרה ושיחה לבבית. הקמנו בזריזות את האוהל והארוחה כבר נאכלה בחושך, אך היתה טעימה וממלאת.

לילה טוב וזרוע כוכבים.

יום ו 29.07.16

בוקר טוב לאחר שינה מעולה. קמנו קצת מאוחר. החניון לילה ב- Mazama לא משתווה לזה בו ישנו ב- Redwood, שם היה כל כך יפה. ה facilities כאן פחות טובים, יש פחות הפרדה בין החלקות ומעין אדמת פודרה מלכלכת הכל, אבל הרבה פחות קר, רואים את השמיים הנהדרים של הלילה (ברדווד היער צפוף ולא רואים דבר) והרעש של הילדים פחות בולט פה כי הכל יותר רועש. הכנו ארוחת בוקר והעמסנו את הרכב. פחות נוח להגיע לחניון לילה עבור לילה אחד בלבד, כיוון שהקמת האוהל ופריקת והעמסת הציוד גוזלים זמן. משפחות אמריקאיות מגיעות לחניוני הלילה למספר ימים ואפילו שבוע- שבועיים ומביאות איתן את כל הגראז', קראוון ואוהל ורכב גדול. עם אופניים, קייאקים וארגזי ציוד. האנשים מתמקמים ולא מזיזים את הציוד, אף אחד לא נוגע בדבר, אין גניבות. כל יום מקדישים לאזור אחר בפארק ומעבירים חופשות נהדרות. הנגישות והקרבה לכאלו פארקים במרחק נסיעה של שעות ספורות מהבית גרמה לנו לקנאה רבה.

אנחנו מתחילים בהגעה לכניסה הדרומית לפארק על מנת לקנות את כרטיס הכניסה השנתי לפארקים הלאומיים בארה"ב. משם נוסעים למרכז המבקרים  Rim village שעל שפת המכתש. ה- Crater lake הוא בעצם מכתש שנוצר מהתפרצויות שונות וקריסה סופית של הר הגעש Mazama לפני כ- 7700 שנה. במהלך השנים המכתש התמלא במים מהפשרת השלגים שמסביב. כמות השלגים היורדת כאן כל שנה היא עצומה ונמשכת עד סוף האביב ואף תחילת הקיץ. המראות בשעות הבוקר המאוחרות יפים בהרבה מאלו בשעת שקיעה. הצבע של האגם מטריף. עשינו הליכה קצרה באזור. היום עדיין מאוד מאוד חם, אז לא הרחקנו. יש מעין מצפה קטן ובו היתה הרצאה של ריינג'רית על החיות המתגוררות בשטחי הפארק.

מכל נקודה ובכל שעה האגם נראה קצת שונה וקשה להחליט מניין התצפית היפה ביותר. המשכנו בהקפת האגם, הפעם ממזרח, כאן הכביש גבוה יותר וממנו מספר עצירות תצפית מהממות. היפה ביותר לטעמנו נקראת Cloudcap overlook.

משהשלמנו את הקפת האגם יצאנו מהפארק דרך הכניסה הצפונית חזרה לכביש 138 והמשך נסיעה בו מזרחה עד החיבור עם כביש 97 לכיוון צפון לכיוון העיר Bend.

אנחנו יורדים מהרכס ההררי ומגיעים למעין רמה גבוהה הנמצאת על גבול המדבר הגבוה (High desert) הנמצא ממזרח ומגיע למדינות המזרחיות יותר. יש סביבנו עדיין יערות אורנים ומרגישים בהחלט את חום הקיץ. לפני העיר בנד אנחנו נכנסים לחלק הדרומי של המונומנט הלאומי  Newberry national volcanic monument (אין לי מושג מה ההבדל בין מונומנט לאומי לפארק לאומי, שניהם נחשבים כשמורות ושניהם לאומיים). כרטיס הכניסה הכללי שקנינו תופס גם לכאן. מסתבר שהחלקים המרכזיים והמזרחיים של אורגון מלאים בתופעות וולקניות שונות וגם כאן נוצרו מכתשים ואגמים (caldera) כתוצאה מהתפרצות הר הגעש Newberry על שמו של החוקר שחקר את התופעות באזור בסוף המאה ה- 19. כאן אנחנו עוצרים למנוחת צהריים והנאה מהאגם. בניגוד ל-Crater lake באגמים אלו מותר להתרחץ , לשוט ולדוג והוא משמש כאזור קיט לעיר הקרובה. כאן פגשנו 4 פנסיונרים מקליפורניה ואריזונה שחמקו מהחום של הדרום במוטורהום שלהם והגיעו לחודשיים לאורגון, יושבים עם בירה ושקית צ'יפס על שפת האגם ומנסים לשכנע אותנו שרק דונלד טראמפ ייטיב עם ישראל ויחסל את דעאש.

מכאן נסענו למלון שלנו בעיר בנד. ממבט ראשון מהכביש הראשי היא נראית כמו סתם עיר, אבל לאחר שני לילות בה התאהבתי לחלוטין. המלון שלנו נקרא Shilo inn ונראה שבעברו הוא היה בהחלט מעולה, עכשיו קצת מיושן והתחזוקה רופפת. קיבלנו חדר עצום בגודלו ועוד הספקנו להנות בערב מהבריכה שבמלון. המלון נמצא על גדת הנהר החוצה את העיר וניתן ללכת על המדשאה שלאורכו, ממש נחמד וסף הכל יחסית למחיר די מומלץ. ארוחת ערב אכלנו בחדר. בכלל אנחנו מסתמכים הרבה על קניות בסופר והכנת ארוחות בעצמנו, החדר עם מטבחון ואפשר לבשל. לילה טוב.

יום ש 30.07.16

ארוחת בוקר במלון אמריקאי היא קצת קשה לעיכול תרתי משמע. אני מעדיפה ארוחה קונטיננטלית של לחם וריבה מאשר מבחר רב ממנו אי אפשר לבחור כלום. בופה חם הכולל בוריטוס, תפוחי אדמה, נקניקיות, פנקייקים, ביצה וקטשופ מעל, סמוך לבופה קר הכולל בייגל מהקפאה, קורנפלקסים בתוספת סוכר, וסירופים ממותקים שונים, מלווים בקפה פילטר תפל ומיץ (לא טבעי)- בואו נגיד ש It's not my cup of coffee. איכשהו בטיול תמיד כשסוף סוף ההורים מתיישבים לאכול לאחר דאגה לצלחות של הקטנים מישהו צריך לשירותים, כמובן שזה אף פעם לא מסונכרן עם אח שלו…. אז הארוחות בוקר הופכות לעניין פונקציונלי משהו.

אנחנו ממשיכים היום להנות מאזור ה- Newberry הסמוך לבנד, הפעם לחלק צפוני יותר שלו, מערת הלבה. זו מערה שנוצרה בעת ההתפרצות הגעשית והיא עשויה מלבה שהתקשתה. המערה עצומה ואורכה מגיע עד מייל. היא משמשת כבית לעטלפי חרקים אשר בקיץ נוטשים אותה למקום אחר. קר מאוד בתוכה ואין תאורה, מה שלא ידענו מראש, אז שכרנו פנס בנוסף לפנס קטן שהיה באוטו. הקור לא היה נורא והצלחנו ללכת כעשרים דקות פנימה. פשוט מסתובבים חזרה כשמרגישים שהספיק ורוצים לצאת. המקום ממש מגניב.

בהמשך נסענו ל- High desert museum, מוזיאון מעולה לטעמי המציג את החיים באזור הרמות המדבריות של מדינות אורגון, איידהו, נבאדה ויוטה, על אף שאזור בנד הוא רק גבול המדבר. מלבד תערוכות המוזיאון יש בו גם חיות מדבריות, הרבה פינות שמתאימות לילדים, עופות דורסים, לוטרות הנהרות זוחלים שונים ועכבישים. הילדים מאוד אהבו את המקום ובייחוד את האזור המוקדש לצוותי כיבוי האש השומרים מפני השריפות הרבות המשתוללות באזורים אלו ובייחוד בייחוד מצוות הכיבוי המוצנח והתצוגה הקשורה אליו.

בדרך חזרה לעיר מהמוזיאון רצינו לקנות קפה ולהפתענו פשוט קיבלנו אותו במתנה לאחר שהמוכרת שמעה שאנחנו מישראל וזהו הביקור הראשון שלנו באורגון. אז אני אפרגן למקום אם מישהו מכם אי פעם יגיע לשם.. ואפילו ההפוך היה בטעם סביר ביותר.

המשכנו למרכז מסחרי ולקצת קניות. לא היה קל עם הילדים… האמת צודקים, מה אכפת להם אם יש ביגוד זול בחנות Columbia…

הלכנו לאכול באזור ממש יפה שנקרא The old mill (התחנה כח הראשונה) אזור תעשייתי שהפך לתיירותי על גדות הנהר החוצה את בנד. יש חנויות יפות ומסעדות קצת יותר יוקרתיות, שם נכנסנו לפיצריה מצוינת שנותנת לילדים להכין את הפיצה שלהם בעצמם, מורעבים חיסלנו הכל. שוטטנו לאורך הנהר ונהננו מהערב הנהדר. בחזרה למלון פשוט נסענו דרך הרחובות היפים של העיר, מרכז העיר השוקק בערב סופ"ש של קיץ וגם בו אופציות רבות לבילוי נעים. בנד היא אחלה עיר שמסביבה יש אטרקציות רבות המתאימות לכל עונה בשנה, החל מסקי בחורף ועד לראפטינג בקיץ, מסלולי הליכה, נופים ועוד ואמריקאים רבים מבלים בה סופי שבוע.

זו להיום, הולכים לישון לילה שני ואחרון בבנד ובמדינת אורגון הנפלאה. התחלנו אותה בחופים הנהדרים והקרירים שלה, עברה דרך ההרים הירוקים וסיימנו על גבול המדבר, באזור שבעברו היה גדוש בפעילות וולקנית. יש עוד המון מה לראות באורגון, לא נגיע לעיר הגדולה פורטלנד ולחופים הצפוניים, צריך להשאיר דברים גם לטיול הבא. מחר ממשיכים צפונה למדינת וושינגטון ועל כך בפוסט הבא.

מפת המסלול
לקריאת הפוסט הבא